מתקפת המשובטים הירוקים

היום הגיע לשיאו אחד המהלכים במתקפת האירגונים הירוקים ברשות "גרינפיס" בצעדה של כמה עשרות תומכים אל הכנסת ונאומים דמגוגיים נגד פיתוח משאבי האנרגיה שהתגלו בשכבות הפצלים של חבל עדולם. מצורף לעיונכם המאמר שהועלה לראשונה באתר "אנכי": מתקפת המשובטים הירוקים  מאת בועז ארד | 17 במרץ 2012 הקמפיינים החברתיים הירוקים לובשים אופי אנטי-ישראלי ואנטי-הומני, אם לא נתעורר לעמוד נגדם בהקדם נשלם ביוקר על אובדן שגשוג כלכלי ופיתוח. בשנת 1987 כתב עזריה אלון, חתן פרס ישראל לשנת 2012: " השאלה היא מה יכוון אותנו ואת מעשינו, 'רוח האדמה' ערטילאית או 'רוח אדם' רציונאלית." לצערנו כיום הולכת ומשתלטת רוח אנטי-רציונלית המשובטת באמצעות מאות אירגונים וגופים וזוכה לתמיכה ממובילי המדיניות הציבורית בישראל. ישראל נמצאת תחת התקפה מתמשכת ורבת זרועות המגיעה ממאות אירגונים חוץ-ממשלתיים הנאבקים בשם "צדק כלשהו." המאבק ניטש נגד עקרונות מדינת הלאום היהודית,  נגד ההכרה בזכויות החיים והרכוש של אזרחי ישראל (בשם "צדק חלוקתי"), נגד יזמות ופיתוח עיסקי (בשם "צדק  חברתי"), נגד פיתוח תעשייתי ואנרגטי (בשם "צדק סביבתי"), ובעצם אין שום יוזמה המאפשרת לאזרחי ישראל ביטחון ושגשוג שאינה נמצאת תחת התקפה. ערכו תרגיל מחשבתי קטן וציינו לעצמכם פרוייקט בעל חשיבות קיומית, לאומית ו/או אסטרטגית במדינת ישראל (כדוגמאת כביש 6, מסילה לירושלים, קידוחי נפט וגז, הקלה בהליכי ואישורי בנייה, פיתוח הזרוע הגרעינית של ישראל, בית הסוהר הפרטי, הקמת תחנות חשמל פחמיות חדישות, הקמת מאגר להובלת גז ועוד...) ותגלו את המכנה המשותף של האופוזיציה לפרוייקט - בכל תחום נאספים המקופחים והנדכאים האמיתיים המעטים מאד (שכן רוב האוכלוסיה מרוויחה מהפיתוח) אל המקופחים המדומים ששוכנעו על ידי האירגונים השונים שהם כאלו, למחאות, הפגנות, עצומות והטרדות ציבוריות ומשפטיות. בחלק מן המקרים מתעכבים הפרוייקטים לשנים רבות ועליהם מועמסות עלויות המימון של המאבקים המשפטיים, העיכובים והריביות, אך במקרה הטוב, בסופו של דבר ולאחר עיכוב של שנים הם יוצאים לפועל לאחר שעלות השירות או המוצר הרקיעו שחקים... במקרים אחרים הפרויקטים מבוטלים וגורמים לעלויות כבדות של פיצויים וקנסות המושתות על משלם המיסים. כך למשל במקרה של בית הסוהר הפרטי, שביטולו תורם לסבל ולצפיפות בבתי הסוהר ולמצב בו אסירים מורשעים משוחררים לחופשי מפאת חוסר מקום להחזיקם תוך עירעור המסד השיפוטי ומערכת החוק של מדינת ישראל. הבעיה המרכזית של מסעות הצלב הללו, אינה בשל האקטיביזם האזרחי המבורך כשלעצמו, אלא בשל כך שרובם מונעים על ידי אידיאולוגיות אנטי-רציונליות ואנטי-הומניות שאינן מכירות בזכויות האדם הטבעיות לחיים ולרכוש ומבקשות להכפיף את הפרט למרות קולקטיביזם של המדינה, החברה או במקרה של "גרינפיס", לאידיאל מדומיין של הסביבה. מסע הצלב המתוכנן הקרוב מאורגן על ידי אירגון "גרינפיס" במטרה למנוע הפקת נפט וגז משכבות פצלים בחבל עדולם. הארגון חרת על דגלו מלחמה נגד העצמאות והקדמה האנרגטית של מדינת ישראל בהקשר המקומי ומלחמה בקדמה התעשייתית ברמה העולמית. בנוסף לנזקים הנגרמים למשק האנרגיה על ידי הניהול הכושל והמעורבות של המדינה בהגבלת השוק יכולים "גרינפיס" ומשתף הפעולה שלהם (השתול בתפקיד השר להגנת הסביבה),  לזקוף "לזכותם" את מחירי החשמל המאמירים ואת הצורך בשריפת דלקים מזהמים ומסע רכישות בזבזני של גנרטורים בעולם על מנת למנוע מאיתנו את הנזקים של שיתוק כלכלי ואסונות שיגרמו כשנשב בחושך תחת משטר של הפסקות חשמל. המשך קריאה...

תכניות הרוח אינן מעשיות.

הכלכלן הידוע (בספקנותו), ביורן לומבורג, כותב על המחיר הגבוה והתועלת המינימאלית שמביאות תחנות הרוח. השרה לענייני פעולה אקלימית של האיחוד האירופי אמרה: "אנשים צריכים להאמין שהאנרגיה מהרוח היא הזולה ביותר". בלי קשר למה ש"צריכים להאמין" – עובדה היא שאנרגיית הרוח אינה זולה –  לפי נתוני מנהל האנרגיה של בריטניה היא יקרה ב 20-200% יותר מאנרגיה רגילה וזו הערכה נמוכה מדי לדעת לומבורג.

המקומות הכי טובים (בהם נושבת הכי הרבה רוח) כבר נוצלו בבריטניה. כעת מתפתחת גם התנגדות של הציבור לתחנות הרוח בשל הזיהום הוויזואלי והאקוסטי שהן גורמות. מאחר וכמעט לא ניתן לבנות תחנות רוח חדשות ביבשה בגלל התנגדות הציבור, מתכננים עכשיו בבריטניה לבנות כמעט את כול התחנות החדשות בים, שם הן גורמות פחות נזק, אך הקמת תחנות בים כרוכה בעלויות בניה ותחזוקה גבוהות פי כמה מהעלויות עד כה, מכאן שאנרגיית הרוח רק תלך ותתייקר.

כדי לעמוד ביעדים הבלתי מציאותיים של הפחתת פליטות ושימוש באנרגיה מתחדשת, להן התחייבה בריטניה במסגרת האיחוד האירופי יהיה עליה להשקיע 120 מיליארד דולר, עד 2020, בטורבינות חדשות, ו 18 מיליארד כול שנה אחרי זה. תמורת סכום אדיר זה – החיסכון בפליטות יהיה זניח, ולצורך המחשה: הוא שקול כנגד עיכוב של 10 ימים ברמת ההתחממות בשנת 2100 (לעומת מצב של "עסקים כרגיל – כלומר ללא תחנות רוח). גם חישוב "אופטימי" זה, באתרים רשמיים, הינו מופרך, וחישובים שנערכו על ידי מכוני מחקר מראים שהחיסכון יהיה עוד יותר קטן – רק 66 שעות עיכוב בהתחממות.

בריטניה מפיקה כיום כ 5% מהאנרגיה מתחנות רוח. נתון זה אינו משקף נכון את המצב היום, כי מכריחים את חברות החשמל להשתמש בחשמל רוחני גם כאשר אינו נחוץ. כדי לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה תצטרך בריטניה להפיק, לפי התכנון שלה, 31% מהחשמל מרוח. מעבר להשקעה העצומה והלא ריאלית שזה דורש, כפי שמציין לומבורג, ומעבר למחיר האסטרונומי שזה יעלה, ישנה בעיה טכנית שלומבורג (שאינו מהנדס) לא מציין ואולי לא מבין. לא ניתן להפיק ולהזין לרשת כזו כמות של אנרגיה קאפריזית  ולא יציבה – אנרגיה שאין יודעים מתי תתחיל ומתי תיפסק, על פי גחמות הרוח. הדבר פשוט אינו אפשרי. גם אם היה אפשרי מבחינה טכנית הוא היה יקר בצורה קיצונית – ומביא תועלת אפסית, כפי שלומבורג מציין.

כ 3500 טורבינות הוקמו בבריטנה (ואלפים או עשרות אלפים בארצות אחרות כמו גרמניה, דנמרק וספרד). לפי התכנית הבריטית הם רוצים להקים עוד 10 או 15 אלף.

ההתעלמות המוחלטת מהמציאות ההנדסית והכלכלית, מציאות שהוכחה בעליל על ידי התחנות שכבר קמו, היא סימן לטירוף הדעת.  

יעקב

            

גוזמאות ה .IPCC

באיחור ניכר אני מדווח על קטע חדש של פרופ' ניר שביב, בו הוא חושף את הגוזמאות של ה IPCC ומראה שוב מה שכולם יודעים: ה IPCC אינו גוף מדעי.

הוא אומר: "המדע הרגיל מתקדם בדרך של איסוף תצפיות או מדידות, בניית תיאוריה או היפוטזה ויצירת תחזיות על סמך התיאוריה. השלב הבא הוא להשתמש בתצפיות או מדידות חדשות כדי להתאים את ההיפוטזה בהתאם, כלומר לשפר אותה או לבטלה. במדע של ההתחממות הגלובאלית לא מתנהגים ככה."

הנושא הוא הרגישות האקלימית שמוגדרת כעליית הטמפרטורה הצפויה עקב הכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספירה. מאז הדו"ח הראשון של ה IPCC בשנת 1990, ובעצם, מאז דו"ח צ'רני משנת 1979 ההערכה של הרגישות לא השתנתה. ההערכה אז הייתה 1.5 עד 4.5 מעלות. אחרי 33 שנה ומיליארדי דולרים במחקרים הערכת הרגישות לא השתנתה כמעט. למעשה השינוי היחיד הוא שבדו"ח האחרון הרגישות הוערכה ב 2-4.5 מעלות, כלור רק העלו את הסף התחתון, וגם זה בלי סיבות מוצדקות, לדעת שביב.

שביב בודק את תחזית הטמפרטורות כפי שהובאו בדו""ח של 1990 מול מדידות ממשיות של הטמפרטורות שנעשה מאז. התוצאות של המדידות תואמות אולי, בקושי רב, את התחזית הנמוכה ביותר משנת 1990, ואינן תואמות כלל את התחזיות היותר גבוהות. השיטה המדעית מחייבת, במקרה כזה, להסיק שכנראה הרגישות יותר קרובה לסף התחתון (1.5 מעלות) מאשר לעליון (4.5 מעלות). למרות זאת, ובניגוד למדידות, הלך ה IPCC והעלה את הסף התחתון (ל 2 מעלות) מבלי להוריד את העליון (4.5 מעלות). ראו את הגרפים של שביב שמסבירים את המצב.

מדעני האקלים מודים, באופן פרטי, שזה המצב, ושהתצפיות שלהם אינן מתאשרות על ידי המדידות, כפי שהודה קוין טרנברט בא-מייל המפורסם שלו. בכול זאת הם מסרבים לעדכן את התיאוריות שלהם. או שהם מתעלמים מהמדידות (מהמציאות) או שמעלים טענות סתמיות על גורם בלתי ידוע שמונע מהחום לעלות לפי מה "שהיה צריך". פה שביב תופס אותם מסתבכים – כי אם יש גורם לא ידוע שמשנה את האקלים, כיצד הם יכולים לטעון שאי אפשר להסביר את עליית הטמפרטורות במאה ה 20 בלי להסתמך על גורם החממה של הפד"ח ? זהו הטיעון העיקרי שלהם בקטע של הטלת האחריות של החימום, כמעט כולה, על גזי החממה, ובייחוד הפד"ח.

יעקב

The NCDC ocean (blue) and global (brown) monthly temperature anomalies (relative to the 1900-2000 average temperatures) since 1980. The observed temperatures compared to the predictions made in the first IPCC report. Note that the width of the predictions is ±0.1°C, which is roughly the size of the month to month fluctuations in the temperature anomalies. 

עוד חברה סולארית פשטה את הרגל.

החברה אוור-גרין-סולאר מבוסטון ארה"ב הגישה בקשה לפשיטת רגל וסגירת המפעל. היא מצטרפת לסולינדרה ועוד חברה. המתקונת זהה: עושים הרבה רוח, נאומים ציוניים חוצבי להבות של היזמים והפוליטיקאים על העתיד הירוק הזוהר. מקבלים סובסידיות נדיבות מהממשלה. מקימים מפעל – זה התירוץ לסובסידיות, אח"כ פושטים את הרגל. משלם המיסים הפראייר משלם את החשבון, בעזרת המדפיס הממשלתי.

יזמים ציניים מנצלים תלהבות אידיולוגית ירוקה, ונהירה אחר האופנה ואחר ההיסטריה ההמונית. אין צורך לבדוק את הצד ההנדסי (אם יש תועלת ממשית במוצר) או את הצד הכלכלי (אם המחיר עומד בתחרות). היזמים השיגו את שלהם – הם התעשרו בעזרת חבריהם הפוליטיקאים, על חשבון משלמי המיסים. זה מה שנקרא: טריק-מהיר. כול מפעלי האנרגיה המתחדשת אינם מפעל שמתקיים בזכות המוצר שלו, אלא מפעל ליצירת וניצול סובסידיות לטווח קצר, מהר, לפני שהאופנה תשתנה וההיסטריה תפוג. מפעל המצטיין בניצול קשרים פוליטיים.

אפילו אנו מאד רוצים לנצל את אנרגיית השמש והרוח, ולהפיק אנרגיה מתחדשת נקיה – הטכנולוגיה של היום אינה מאפשרת זאת עדיין. החפזון להקים מפעלים גדולים בטכנולוגיה בלתי יעילה ובלתי מועילה מוביל לכשלון ידוע מראש.

יעקב

ה IPCC גמר את החיים שלו.

זו דעתה של ד"ר ג'ודי קורי אותה הביעה בראיון באינטרנט. הנה קטעים מהראיון (תרגום חופשי).

האקלים משתנה תמיד. הוא משתנה גם היום, כתוצאה משילוב של גורמים טבעיים וגורמים אנושיים. הגורמים הטבעיים כוללים, בין השאר, את השמש, הרי געש ומחזורי האוקיינוסים.  הגורמים האנושיים (שנגרמים על ידי האנושות) כוללים, בין השאר, גזי חממה (פד"ח), אירוסולים ושינויי שימוש בקרקע (חקלאות וערים במקום צמחיה טבעית). הבעיה החשובה היא – מה החלק היחסי של האנשים. זו בעיה לא פשוטה.

ה IPCC קבע בדו"ח האחרון שרוב (>50%) מההתחממות נגרמת "קרוב לוודאי" (90% ודאות) על ידי גזי חממה, שהאנושות פלטה. יש ללא ספק תרומה כלשהי לגזי החממה בתהליך ההתחממות, אבל ד"ר קורי לא חושבת שרמת הוודאות (90%) של ה IPCC מוצדקת. אי הוודאות בנושא גדולה הרבה יותר מאשר IPCC מדווח.

לדעתה – "האיום לא נראה כאיום קיומי, במאה ה 21, אפילו בגרסתו החמורה ביותר". 

 לד"ר קורי ביקורת על ה IPCC. תהליך ה IPCC נתן תמריצים למדענים ל"יפות" ו"לחזק" את הקונצנזוס, יותר ויותר מדענים מטילים ספק בקונצנזוס זה ובשיטות של ה IPCC.

היא נשאלה: "מה דעתך על הדעה שהפד"ח – co2 – איננו גורם המשפיע השפעה גדולה על האקלים?"

תשובה: "אנו רתמנו את העגלה לפני הסוס. מאז 1992, כאשר נוסחה האמנה של האו"ם לשינויי האקלים שמו את צמצום פליטות הפד"ח במרכז התמונה, לפני שניתן היה בכלל להבחין בהתחממות בגלל הפד"ח. כתוצאה מכך אנו מתרכזים רק בתכנית פעולה אחת – צמצום הפד"ח. לאור אי הוודאות המדעית בדבר גודל ההשפעה של הפד"ח – ההתרכזות בפעולה אחת בלבד אינה מדיניות מבוססת ומועילה.

על ה IPCC: ייתכן שהוא גמר את תקופת חייו המועילה. נראה מה יהיה בדו"ח הבא, לדעתי המדענים משקיעים המון זמן בניסוח דוחות אלה ללא תועלת.

הגישה של האו"ם, המחפש קונצנזוס עולמי על המדע של הפד"ח כדי להשיג הסכם עולמי לצמצומו לא עובדת, ממספר סיבות. יש מגוון של פעולות אפשריות ועלינו לבחון היטב את העלות והתועלת של כול אחת. הפתרונות המעשיים הם כנראה פתרונות אזוריים ולא גלובאליים.

שאלה: מדעי האקלים טענו במשך 30 שנה שהם מנסים להציל מאות מיליוני בני אדם או אפילו את כדור הארץ כולו מסכנה קיומית. אבל, מה אם הם טועים? מאות מיליוני בני אדם סובלים מהפעולות שנעשות בשם האקלים – ממחירי אנרגיה גבוהים, מרעב, בגלל שריפת המזון שלנו כביו-דלק, ומעוני כתוצאה מבזבוז משאבים אנרגיות מתחדשות בלתי מעשיות.

למרות זאת הרשינו להם להכתיב את המדיניות, וליצור תעשייה ירוקה בהיקף של טריליון דולר, מבלי להפעיל מנגנוני בקרת איכות על המחקר האקלימי, בלי סטנדרט לבדיקת מודלים אקלימיים, בלי בדיקות מעבדה, בלי מבקר פנימי, בלי מנגנוני בקרה. כול המסקנות מרחיקות הלכת חיות רק בקרב קבוצה קטנה וסגורה של מדעני האקלים, התומכים אלה באלה.

תשובתה של ד"ר קורי (מדענית אקלים פעילה):

"אני מסכימה שיש חוסר של ביקורת ונטילת אחריות בנושא האקלים. חסרה רמת הביקורת והבדיקה שמצויים בפרויקטים הנדסיים או ברגולציה מדעית. הדבר צריך להשתנות. חייבים לקבוע סטנדרטים לאיכות הנתונים, בדיקת מודלים וסטנדרטים של ביקורת ואימות."

יעקב

הנה קטעים קודמים הקשורים לד"ר קורי בבלוג. הנה הבלוג שלה.

בועת ההתחממות הגלובלית

כלכלת השוליים של "האנרגיה הירוקה" מאת: רוברט טרז'ינסקי | מפורסם ב 8 במרץ 2012 בשיתוף עם  TIA  רבים זוכרים כי כאשר ביצע הממשל הפדרלי בארה"ב את החילוץ הפיננסי של ג'נרל מוטורס (GM ), נאמר לציבור כי הממשלה תשנה את פניה של GM על ידי הכוונתה לחדול מייצור משאיות גדולות ורכבי שטח זוללי דלק (אתם יודעים, הרכבים שהניבו את עיקר הרווחים) ובמקומם יוודאו ש-GM תצעד לעבר העתיד האמיתי: רכבים חשמליים. ובכן, הנה המקום אליו הוביל אותנו העתיד המובטח, ג'נרל מוטורוס סגרה את קו הייצור של המכונית החשמלית שלה, השבי וולט, למשך חמישה שבועות משום שהביקוש  עבור הוולט גורם ל"אדסל" להראות כמו הצלחה מסעירה. הפרשנים מחולקים ביחס לשאלה האם הוולט כשלה בשל מגבלת טווח הנסיעה שלה, המחיר הגבוה שלה (למרות סובסדיות ממשלתיות כבדות), או העובדה שהסוללה שלה נוטה להתלקח. הוולט היא רק הכישלון המסחרי האחרון של הטכנולוגיות ה"ירוקות". אנו באמצע מה שניתן לכנות בועה של התחממות גלובלית. זה הכישלון של התיאוריה אודות ההתחממות הגלובלית כשלעצמה והאמינות של חסידיה, אך גם כישלון של מגוון תוכניות "אנרגיה ירוקה" שהוצעו לנו כתחליף לדלקים פוסיליים. קחו את הרודסטאר המעוצב של טסלה, המגיע ללקוח עם גיבוי של חצי מיליארד דולר בהלוואות, ההופכת ל"לבנה" חסרת תנועה אם אתה משתמש בסוללה לאורך זמן, למשל, על ידי נסיעה ארוכה וחנייה לאחריה. אחרי הכישלון של יצרנית הפאנלים הסולריים סולינדרה עקבו פשיטות הרגלשל מגוון פירמות לאנרגיה ירוקה שזכו לתמיכות הממשל, כמו "ביקון אנרגיה", המייצרת מכשירים לאיכסון אנרגיה הנדרשים על מנת להחליק את קפיצות הייצור של מקורות "מתחדשים", ויצרנית הסוללות "Ener1". אך אולי אנו פשוט לא מסבסדים מספיק את האנרגיה הירוקה, משום שבוודאי שמעתם – כנראה מטום פרידמן – כי סין משיגה אותנו במירוץ לעתיד עם התמיכות שלה לאנרגיה ירוקה. אך החברות לאנרגיה ירוקה בסין גם הן הולכות ונחלשות ומפטרות עובדים. חלק מן הסיבה להחלשות הסולרית בסין היא שהם הסתמכו על סובסידיות נדיבות עבור הייצור שלהן מן המערב, במיוחד מאירופה. למעשה, הסינים ייצרו פאנלים סולריים בעיקר על מנת להרוויח את הסובסידיות ששילמו משלמי המיסים במערב. אך כעת גם מעיין הסובסידיות מתייבש.

..."המשך קריאה באתר "אנכי