24 בנובמבר 2009

הכותרת המטומטמת.


הכותרת המטומטמת של השבוע מספק עורך אלמוני ב ynet שהדביק את הכותרת הזו לידיעה של סוכנות AP ( בידיעה לא נאמר כלל מה שנאמר בכותרת).

זו הכותרת: ריכוז גזי החממה ב-2008 - הגבוה בהיסטוריה

ריכוז הדתפ"ח היה 385 חלקים למיליון, שום דבר יוצא דופן או חסר תקדים. בעבר הרחוק היו ריכוזי דתפ"ח של 3000 חלקים למיליון.

עיתונאי בור עושה כמיטב יכולתו (או חוסר יכולתו) ל"תרום למולדת" ולהפחדת האנושות – כדי "להציל" אותה. זה אופייני למרבית העיתונות. פעם, מזמן, היו מלמדים עיתונאים להקפיד בעובדות, והדיוק בדיווח נחשב לערך חשוב.

היום כל העיתונים הפכו כלי תעמולה בידי העיתונאים – כמו בארצות הקומוניסטיות.

יעקב

על פיל ג'ונס להתפטר


קרא ג'ורג' מונביוט, עיתונאי שמאלני מאד, מהדוחפים הראשיים של ההיסטריה החממיסטית עד כה. הוא כותב בבלוג שלו, ובגארדיאן:

"נראה שיש הוכחות שנקשר קשר למנוע גישה לנתונים מדעיים. אף נקשר קשר להשמיד נתונים שלגביהם הוגשו בקשות גילוי לפי חוק חופש האינפורמציה.

יותר גרוע: נעשו מאמצים למנוע מהספקנים לפרסם מחקרים בירחונים המקצועיים, ולמנוע את הכללת מחקרים אלה בדוחות של ה IPCC .

אני חושב שעל פיל ג'ונס – ראש ה CRU להתפטר.

אני חושב שחלק מהמחקרים והנתונים המתפרסמים זקוקים לחישוב ועיבוד מחדש".

עוד הוא מכה על חטא:

"אני מתנצל. האמנתי יותר מדי לחלק מאלה שסיפקו את האינפורמציה בה האמנתי ואותה הפצתי. לו חקרתי יותר לעומק בנושא הייתי יכול להיות עיתונאי יותר טוב."

אבל מונביוט עדיין מאמין בעומק נפשו בהתחממות הגלובאלית הרת האסון שהאנושות מביאה על עצמה. לא ניתן להמיר דת בין רגע. זה תהליך ארוך.

דרך אגב – לעיתונות העברית עוד לא נודע מהפרשייה שהתפוצצה לפני שבוע. אף מילה לא התפרסמה.

יעקב

ג'ודי קורי וקילקולים אקלימיים.

פרופ' ג'ודי קורי היא מדענית מכובדת, יו"ר ביה"ס למדעי האדמה והאטמוספרה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, ארה"ב. היא כותבת קטע שהתפרסם בבלוג של סטיב מקאינטייר בו היא מביעה את דעתה על המסמכים שהתגלו. הנה סיכום:

"אני כותבת מנקודת המבט של מי שאינה מעורבת ישירות במחלוקות שמשתקפות בהתכתבות, אבל אני מכירה את המחקרים, את המחלוקת שמסביבם והרבה מהנפשות הפועלות.

לדעתי יש שני נושאים שפוגעים קשות באמינות מדעי האקלים – אחד הוא העדר שקיפות בנתונים, והשני "שבטיות" (קליקות) בכמה חלקים של קהילת החוקרים שמפריע לביקורת של המחקרים והערכתם.

שקיפות: אנו זקוקים לשקיפות מלאה של כל הנתונים האקלימיים הקיימים. כול הנתונים, כולל תיאור מדויק ומפורט של פרטיהם (מאיפה נאספו בדיוק, מתי וכו') חייבים להיות זמינים לכל חוקר, להיות עומדים לרשות הציבור. זה לא נעשה על ידי HADCRU – והמעט שפורסם פורסם רק הודות ללחץ שהפעיל סטיב מקאינטייר. לא ייתכן שנתונים הולכים לאיבוד. חייבים לאסוף מחדש את כל נתוני האקלים ההיסטוריים, המקוריים. הניתוח והתוצאות ש HadCRU מפרסם אינם אמינים יותר.

שבטיות – נוצר מין "שבט" של מדעני אקלים, מורכב ממספר קטן יחסית של מדענים בעלי הלך מחשבה דומה. ה"שבט" נוצר כתוצאה מלחץ חיצוני או ביקורת חריפה של הגורמים הספקנים נגד חוקרי האקלים. באפן טבעי ננקטו צעדי התגוננות. אלה כללו: הסתרת נתונים ושיטות חישוב המתייחסים למחקרים שפורסמו, והנחוצים לשם בדיקת אותם המחקרים, סיכול תהליך הביקורת של מאמרים, מניעת הכללה של מאמרים בדוחות מסכמים. פעולות אלה נמשכו זמן רב, והן אינן תקינות. מדעני השבט חייבים להסביר את עצמם.

חוקרי האקלים צריכים להתייחס ברצינות לנקודות שמעלים הספקנים, בין אם בבלוגים ובין אם במאמרים בירחונים. התעלמות מהם וניסיון להשתיקם ולחסום את פרסום מאמריהם אינה מתיישבת עם כללי האתיקה.

אני מבינה את פיל ג'ונס (ראש ה HADCRU) שאין לו זמן להתעסק עם כל הדרישות לנתונים, אבל אם היה מעמיד את הנתונים לרשות הציבור כנדרש, ולא חוסם את הבקשות של סטיב מקאינטייר – הבעיה לא הייתה מתעוררת.

הנושא החשוב הוא להגדיל את האמינות של המחקרים האקלימיים. זה דורש שקיפות מלאה בנושא הנתונים ושיטות החישוב, התייחסות ומתן מענה טענות שמעלים הספקנים, ושיפור תהליך ביקורת המאמרים peer review ."

עד כאן תקציר של דברי ג'ודי קורי. תודה לך על שהעזת להתבטא ולאמור את האמת.

ואני שואל את פרופ' ג'ודי קורי (שנשמעת אדם הגון) : איפה הייתם 10 שנים, פרופסורים נכבדים ?

10 שנים (לפחות – מאז מאן-1998) מתפרסמים מחקרים מפוברקים בירחונים המדעיים היוקרתיים ביותר, מחקרים מלאי שגיאות שאיש אינו בודק ואינו מבקר. 10 שנים (לפחות) חוסמים את הנתונים בצורה שערורייתית, חוסמים את פרסום המאמרים הספקניים, עושים צייד מכשפות אקדמי נגד בעלי דעות שונות. משמיצים אישית מדענים מתנגדים (פאט מייכאלס, ג'ון קריסטי) וכול הפרופסורים המכובדים שותקים. 10 שנים מפרסמים דוחות IPCC של האו"מ מגמתיים ושקריים ומעלמים מכל המדענים שמעירים הערות נגד זה – וגם קוראים להם "מכחישים" – ואתם, הפרופסורים המכובדים בעלי המשרות המכובדות באוניברסיטאות הגדולות ביותר ממלאים פיכם מים. (אלה שלא מוחאים כף בקול תרועה גדולה על כל מאמר שגוי ובלבד שהוא חממיסט).

למה לא הוקעתם את ההגזמות המגוחכות של אל גור, ואת פרס הנובל על הונאה שניתן להם ? הונאת ענק נמשכה 10 שנים לפחות (ועדיין נמשכת) ומרבית המדענים שותקים – כלומר – אלה שלא משתתפים פעילים במזימה.

המדע מקולקל.

יעקב

23 בנובמבר 2009

סודות ממכתבי המדענים.


כמו שדיווחנו קודם, פורסמו ברשת כ 1003 א-מיילים, ומספר גדול של קבצים שהורדו בדרכים עקלקלות משרת של אוניברסיטת מזרח אנגליה – מעוז החממיסטים. זוהי התכתבות פרטית בינם לבין עצמם והיא מגלה ומאששת כמה דברים שידענו קודם, או לפחות שיערנו.

קבוצת המדענים החממיסטים היא קבוצה ששמה לה למטרה להפיץ מידע מפחיד, במסווה של מאמרים מדעיים, כדי לקדם את ההשערה החממיסטית שבה הם מאמינים מעומק ליבם. הם גם עושים מאמצים אדירים ומתואמים ביניהם למנוע ביקורת, למנוע פרסום מאמרים ספקניים, ולהסתיר מידע ונתונים מהציבור וממבקריהם.

הנה סיכום קצר: (במקור יש הפניה לטקסט של הא-מיילים):

1. הא-מיילים מראים שהמחברים שיתפו פעולה בצורה נסתרת כדי לוודא שרק מאמרים חממיסטים מתפרסמים בספרות המקצועית ושעורכים בכתבי עת שמפרסמים מאמרים מנוגדים יענשו. הם גם ניסו לפגוע במדענים ועיתונאים שפירסמו מאמרים שלא היו לטעמם.

2. הא-מיילים מראים שהמחברים "עיבדו" ו"שיפצו" את הנתונים האקלימיים כדי לחזק את התמונה של ההתחממות, והעלימו נתונים שהיו ברשותם אם הם לא שירתו את המטרה.

3. המחברים שיתפו פעולה (או קשרו קשר) כדי למנוע מידע ונתונים מהמבקרים של מאמריהם. הם נמנעו מלפרסם נתונים למרות שמדיניות הפרסום של הירחונים המקצועיים חייבה זאת, ואף סירבו להיענות לדרישות לפי חוק חופש האינפורמציה. הם תיאמו ביניהם את פעולות ההסתרה. ד"ר פיל ג'ונס (מנהל HAD-CRU ) אף כתב: "סטיב מקאינטייר ורוס מקקיטריק מנסים זה שנים לקבל את הנתונים. אם הם יפנו דרישה רשמית לפי חוק חופש האינפורמציה בבריטניה – אני חושב שאמחק את הנתונים ובלבד שלא יפלו לידיהם". המעניין הוא שיותר מאוחר, בתשובה לדרישה לפי חוק חופש האינפורמציה, אכן הודיעה CRU שהנתונים "נמחקו בטעות". הפעולה האחרונה הזו יש בה אלמנט פלילי חזק.

חבורת "מדענים" זו הם גם המחברים הראשיים של פרקים בדו"ח ה IPCC .

הועלתה סברה שייתכן והמסמכים פורסמו על ידי עובד ה CRU – ולא על יד האקר חיצוני. אם אכן זה המקרה, ייתכן שלאיש (שלא יודעים את זהותו) יש הגנה משפטית לפי חוק ההגנה על מגלי שחיתויות.

התמונה המתגלה מהא-מיילים היא חמורה. אבל היא לא חדשה. אני עוקב אחרי השתלשלות העניינים, אחרי טענות שני הצדדים בוויכוח כבר זמן רב. הא-מיילים מאששים, ומציגים בבירור את המסכת המכוערת של השחתת המדע בידי חבורה של אידיאולוגים-נוכלים.

***

מבחר א-מיילים וסיכום טוב ניתן לקרוא אצל בישופ היל. גם תומס פולר ב SF Examiner מלא מידע על הנושא. כל הרשת מלאה, קישור לניו יורק טיימס הבאנו אתמול, הנה קישור ל WaPo .

יעקב

22 בנובמבר 2009

אקו-דת ?? לא להגזים.

אני רואה צורך להבהיר ולתקן אם נוצר רושם שאנו מתנגדים התנגדות גורפת לכל הנושא האקולוגי או מזלזלים בו, חו"ח.

התנועה לשמירת איכות הסביבה (האקולוגיה) היא תנועה חשובה. אין ספק שהפיתוח התעשייתי המואץ, שהביא הרבה רווחה ועושר לאנושות, גרם גם נזקים. לא קשה להבחין בהם – ראו את תמונות הזוועה בפוסט זה.

מדינות עניות (וגם מדינות המערב היו עניות פעם) מתרכזות באופן טבעי בפיתוח מהיר כדי להקל על העוני והמצוקה, ובמצב זה שמים פחות לב לזיהום. למפעלים התעשייתיים יש כל האינטרסים לחסוך בהוצאות ולהיפטר מחומרי הפסולת של תהליך הייצור על ידי השלכתם לרשות הרבים. בכך הם גורמים זיהום סביבתי.

אנשים פרטיים היו יכולים, לכאורה, לתבוע משפטית את המפעלים על הנזקים, אבל הנזק מפוזר, והתהליך המשפטי ארוך, יקר ומייגע. בהחלט יש מקום למשרד איכות סביבה ממשלתי שיתקין תקנות, ויחייב מפעלים לנקות את הפסולת, ולהימנע מלזהם את רשות הרבים (אוויר, נהרות, ים, אדמה), ויקיים פיקוח.

התנועה האקולוגית העלתה את המודעות לנושא ועזרה מאד בניקוי הסביבה ובמניעת זיהומה השוטף.

יחד עם זאת – יש בתנועה האקולוגית אלמנטים קיצוניים שמנסים לשפוך את התינוק עם המים, ולעצור כל פיתוח תעשייתי. שיהיה ברור: אין תעשיה ללא זיהום, ולא חשוב כמה נטהר את השפכים – תמיד יהיה זיהום כלשהו. אבל הדבר לא ייחודי למפעלי תעשייה. גם משקי בית ומשקים חקלאיים מייצרים זיהום. מאידך – מפעלי התעשייה מייצרים עושר רב, ומאפשרים לנו ליהנות מרמת החיים טובה, רמת חיים ללא תקדים בהיסטוריה.

לכן צריכים למצוא את שביל הזהב – לאלץ את המפעלים לטהר את הזיהום, או להימנע מזיהום של רשות הרבים, ומאידך – להימנע מלגרום למפעלים להיסגר בגלל קושי של עמידה ברמות אבסולוטיות של ניקיון.

אנו מתנגדים לאותם קיצונים בתנועות האקולוגיות שנלחמים נגד הפיתוח התעשייתי, בעד סגירת מפעלים, בעד ישיבה בחושך, ללא חשמל, בעד חזרה "לטבע" כלומר – לחיים פרימיטיביים. אנו נלחמים למען קיום סביבה נקייה ככל האפשר, סביבה ללא סיכונים חמורים, אבל – במסגרת רמת החיים המודרנית, התעשייתית. הניקוי צריך להתבצע בעזרת הטכנולוגיה, ולא צריך להילחם נגד הטכנולוגיה ונגד רמת החיים.

במסגרת זו אנו מתריעים שההתעסקות המוגזמת בהתחממות כדור הארץ ובראיית הדתפ"ח כמזהם היא מוטעית. אני לא חשוב שעומדים להיגרם אסונות גדולים כתוצאה מההתחממות הקלה שאולי הייתה. אם יש לנו מרץ לפעול ומשאבים להשקיע למען הסביבה – צריך להשקיע במקומות שבהם הם יועילו. בזבוז המשאבים על מלחמות סרק יפגע באיכות הסביבה.

לדוגמה: במקום להלחם נגד תחנת הכוח הפחמית באשקלון, צריך להלחם נגד אי התקנת מסננים בתחנות הפחמיות האחרות של חברת החשמל (חדרה), וכדי להבטיח שהתחנה החדשה תהיה נקייה ככל האפשר – דהיינו – עם כל הטכנולוגיה הכי מודרנית של סינון מזהמים.

יש בהחלט אלמנטים קיצוניים, פאנאטיים בתנועות הירוקות להם הכינוי "אקו-דת" מתאים. אבל – אין להטיח כינוי זה באופן כוללני וגורף.

יעקב

21 בנובמבר 2009

נקמת החובבנים.

זה שמו של מאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל, המוקדש לסטיב מקאיטייר ומאמציו לבקר את פרסומי המדענים האקלימיים ולחשוף את טעויותיהם, ואת השיטות הפגומות שלהם – בעיקר הסתרת מידע.

הכותבת קוראת לזה "חובבים" מפני שסטיב מקאינטייר אינו בעל קתדרה באוניברסיטה יוקרתית ועשירה. לא עומדים לרשותו תקציבי מחקר ענקיים, שמהם נהנים מדעני האקלים, וגם לא צוותי חוקרים שיעזרו לו.

למעשה, סטיב מקאינטייר הוא אדם פרטי, גימלאי, העובד לבד, בביתו, בטורונטו, קנדה. הדבר היחידי שיש לו זה ראש. (הוא מתמטיקאי בהכשרתו).

הוא חשף הרבה שגיאות ושיטות סטטיסטיות מפוקפקות בכל המחקרים האקלימיים המתפרסמים בירחונים המקצועיים. מחקרים אלה היו אמורים לעבור ביקורת (peer review ) לפני פרסומם, אבל בכל זאת הם מלאי שגיאות. יותר מכל מקוממת השיטה של חבורת חסמבה: הם מסתירים את נתוניהם ואת שיטות החישוב שלהם כדי להקשות על אחרים לשחזר את החישובים ולבדוק את נכונותם.

סטיב מקאינטייר עשה מה שכל אדם צריך לעשות: לנסות להגיע אל האמת בעזרת שכלו, לחשוב ולחקור, ולא לסמך על אחרים. סטיב מקאינטייר החל ללמוד ביסודיות את נושא שחזורי האקלים של העבר, ולעבור על כל המחקרים שהתפרסמו. ו"לעבור" – לדידו – זה לשחזר את כל שלבי המחקר והחישוב. הוא נדהם מהשגיאות שמצא.

הוא אומר: "בהתחלה חשבתי שכל המחקרים המתפרסמים עוברים מן הסתם בדיקה קפדנית לפני פרסומם (due diligence ). נדהמתי לגלות שאיש לא בדק דבר".

סטיב הותקף בהתקפות אישיות ופראיות ביד חבורת החממיסטית על שהעז לבקר את מחקריהם.

הוא עצמו אומר: "אני לא מנסה להוכיח שום דבר, וגם לא לסתור שום הוכחות. אני רק מנסה לבדוק מחקרים שמתפרסמים".

אני עוקב אחרי הבלוג שלו, בו הוא מפרסם את עבודתו, כבר כמה שנים טובות.

אני מלא התפעלות על האופי המקצועי, הישר והמדויק של עבודתו.

(כרגע האתר שלו עמוס בגלל נושא הא-מיילים של חבורת חסמבה).

אני חושב שסטיב עושה דבר חשוב יותר: הוא מנסה להציל את המדע מהמתקפה גדולה נגדו. עבודתו חשובה הרבה מעבר לנושא האקלים. היא חשובה במישור האבסטרקטי של הערכים האנושיים, של התרבות המערבית. זהו מאבק הרואי של אדם בודד למען האמת, הרציונאליזם והתרבות האנושית.

יעקב