בוב דנטון כותב מאמר ביקורת מרתק על וועדת ראסל מויר, הועדה שבדקה את עניין קליימט-גייט ולא מצא שום ממצא מדאיג. השורה התחתונה: "הוועדה מעלה בשליחותה ביודעין".
הוא מסביר בעזרת משל: נניח שאדם יורה בשכנו אבל מחטיא. האם הוא אשם ברצח בכוונה תחילה ? רצח אומנם לא היה אבל כוונה לרצוח הייתה גם הייתה. בדומה – וועדת ראסל מויר קובעת שלא היו ניסיונות הונאה. וההוכחה: ההונאה לא התרחשה, כי האמת התגלתה. הניסיונות סוכלו – אבל זה לא אומר שלא היו ניסיונות, וזה תקין, מבחינה מדעית, לעשות ניסיונות להונות על ידי הסתרת נתונים, והצגה מטעה שלהם וחסימת מאמרי ביקורת. אולי לא היה רצח, אבל הייתה ירייה, אבל הוועדה לא רצתה לשמוע אותה.
דוגמה נוספת: באחד הא-מיילים שנחשפו מבקש ג'ונס מחבריו למחוק א-מיילים בהם דנו בינם לבין עצמם איך לנסח את הדו"ח של ה IPCC, ואומר שהוא עצמו גם הולך למחוק א-מיילים. בא-מייל נוסף הוא מודיע שאכן מחק א-מיילים רבים. הסיבה לדרישה למחוק, כפי שג'ונס כותב – "כדי שלא יפלו בידי ה'אוייב' אשר פתח דרישה לפי חוק חופש האינפורמציה FOI . מחיקת א-מיילים, בשלב זה, הייתה לא רק "מעשה התגוננות בלתי תקין" אלא ממש עבירה על חוק חופש האינפורמציה, האוסר, בצורה מפורשת, להשמיד את האינפורמציה שנדרשה. הא-מייל של ג'ונס, המבקש למחוק א-מיילים נשלח אחרי שהתקבלה הדרישה לחשיפת מידע באמצעות FOI . בכול זאת הוועדה לא מצאה לנכון לשאול אותו את השאלה הישירה: "האם מחקת א-מיילים?", וגם לא מצאה לנחוץ לחפש בשרתים של האוניברסיטה UEA אם אכן נמחקו א-מיילים. בכול זאת היא קבעה: "אין ראיות שנמחקו א-מיילים או נעשה משהו לא תקין". זאת המסקנה, המוכנה מראש, שלשמה כונסה הוועדה.
כמובן, כול החממיסטים שמחים וצוהלים – ארבע וועדות חקירה ניקו אותם מכול אשמה. פיל ג'ונס חזר וקיבל תפקיד של ממונה על המחקר באונ' מזרח אנגליה UEA .
66 הקומנטס שאחרי הפוסט הם מאלפים ומרתקים ואני ממליץ לקורא אותם.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה